אומרים לנו שלעצים יש חיים, שהם יכולים להרגיש; יש שיגידו יכולים גם לשמוע. ברור כי לעצים יש מערכת תקשורת פנימית, בה הם מעבירים מסרים וחולקים אנרגיה, בעיקר דרך שורשי העץ הכבירים, המסתעפים ומשתרגים בינם לבין עצמם, סביב גושי אדמה עצומים, סביב אבנים ושכבות הסלע, וסביב שורשי העצים השכנים.

השורש הוא מקור האנרגיה של העץ והיתד שלו בקרקע; הוא המשקולת הסבוכה המאזנת את העץ בגובה. ככל שהעץ עולה מעלה ומתפרש לצדדים, מסתבר ששורשיו נאחזו חזק תחת הקרקע.

שמעתי פעם סיפור על עץ אורן שנפל בחצר גן הילדים בפתח תקווה, שניות ספורות לאחר שילדי הגן עזבו את צילו וחזרו למשחקי הקופסה.

המאמינים יאמרו שהעץ חיכה והחזיק את עצמו בכל כוחו עד שיעזבו הילדים, כדי שלא ייפול עליהם; אחרים יחפשו את הדרך למנוע מקרים כאלה בעתיד, ויש שיקשיבו לסיפור וייהנו להם.

איך מזהים עץ בסכנת קריסה?

לעצים זמן שונה, בהכללה, איטי ביותר. לרוב — חוץ ממקרי אקלים קיצוניים — קודם לקריסת העץ יש תהליכים שניתן לזהות בעין, אך צריך לשים אליהם לב. לכן עלינו להתמקד בעצים ובסביבתם לאורך הזמן: העצים בחצר ובגינה, גם אצל השכנים, העצים בדרך לעבודה או לסופר, בגני הילדים, בבית הספר, בפארקים.

כל העצים הסובבים אותנו נשתלו וחיים בסביבה אורבנית, מתמודדים עם גורם זר להם בדמות האדם ומפעליו, ועל כן יש לשים אליהם לב.

בראש ובראשונה — נטיית הגזע. קשה לשים לב, זה לוקח שנים, אבל מסיבה כזו או אחרת העץ נוטה יותר ויותר על צדו. מקובל לומר כי זווית של 45 מעלות היא סימן מובהק לקריסה. יש לשים לב גם להתגבהות הקרקע: אם מהצד הנגדי לנטיית הגזע האדמה עולה, נהיה הר קטן כזה; אם נוצרים סדקים, זה סימן שהעץ הולך ונחלש ויש חשש שהוא בדרך ליפול.

אם נחשפים שורשים, אם העץ משיר ענפים קטנים, אם הוא פורח לא במידה ומוציא פרי שלא במידה — כל אלו סימנים שקשה לעקוב אחריהם במבט חטוף. צריך זמן, צריך להתבונן ולשים לב.

אז תמיד יהיה רב הנסתר על הנגלה בעולמם של העצים, ואף פעם לא נוכל לחזות במדויק את טיבם ומתכונתם, אך כן אפשרי להתבונן ולשים לב וכך למנוע את קריסתם.